בלום נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת י. מישורי) מיום 9.2.11 בת.א. 6243/08.

2.המבקש, יליד שנת 1945, נפגע ביום 31.7.05 בתאונת דרכים, בדרכו לעבודה.

3.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולאחר שנקבעו למבקש נכויות זמניות, בשעורים שונים, קבעה הועדה הרפואית מיום 2.7.06 כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. ערר שהוגש על קביעות הועדה – נדחה.

4.המבקש הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה, וביקש להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה לפיה לא נותרה לו נכות בתחום האורטופדי.

5.בימ"ש קמא נעתר לבקשה ומינה כמומחה בתחום האורטופדי את ד"ר פולמן, שקבע כי למבקש נכות בעקבות התאונה.

6.המבקש הגיש גם בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל בתחום א.א.ג אך בקשתו נדחתה.

7.התיק נקבע לשמיעת ראיות ולאחר חקירתו של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר פולמן, ביקש המבקש למנות מומחים נוספים בתחום הנוירולוגי, בתחום האורולוגי, בתחום הפסיכיאטרי ובתחום השיקום.

8.המבקש גם ביקש להגיש חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר משה קצין לענין עלות ניידות לנכה.

9.בהחלטה מיום 9.2.11 נדחו בקשות המבקש. באשר להגשת חוות דעת בתחום הניידות קבע בימ"ש קמא כי לא היה מקום להגיש את הבקשה בשלב שמיעת הראיות ולא הובא טעם מיוחד לכך שהבקשה להגשת חוות הדעת בתחום הניידות הוגשה בשלב מאוחר.

10.באשר לבקשה למינוי מומחים נוספים קבע בימ"ש קמא כי המתווה לפיו נוהל התיק הוא "לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד כאשר מדובר בקביעת דרגת נכות לנפגע אשר נעשתה לפני שמיעת הראיות בתיק זה" וכי "בהתאם לחוק כאשר מתנהל ההליך בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד אין מקום להבאת מומחים או מינוי מומחים מטעם ביהמ"ש כדבר שבשגרה, כך גם לא לקבלת חוות דעת מטעם הצדדים כדבר שבשגרה. החוק קובע מפורשות כי שעה שנקבעה דרגת נכות בטרם החל שלב ההוכחות, הרי שדרגת נכות זו היא שמחייבת". כן קבע כי הדרך הנכונה הינה להביא ראיות לסתור.

11.למעלה מהענין קבע בימ"ש קמא כי המסמכים התומכים בבקשה למינוי מומחים בתחומים הנוספים הינם מהעת האחרונה ולא ניתן לדחות על הסף את טענת הנתבעת לפיה מדובר במסמכים שנולדו לצרכי התביעה בלבד.

12.החלטה זו הינה נשוא הבקשה , כאשר בבקשה נטען כי חוות דעתו של מר קצין הוגשה טרם שלב הראיות, בהתאם להוראות תקנה 129(א) ולא היה מקום למנוע הגשתה.

13.באשר למינוי המומחים הנוספים טען המבקש כי ההלכה היא שדי בראשית ראיה כדי להורות על מינוי המומחים , כאשר בפני תובע חסומה הדרך להוכיח טענותיו בדרך אחרת מזו הקבועה בחוק . עוד נטען כי הבקשה הוגשה, בין היתר, לאור חקירת המומחה בתחום האורטופדי וכן כי הגיש מסמכים המעידים על תלונות בתחומים שונים כבר סמוך לאחר התאונה ולא במסמכים שהוכנו לצורך התביעה. כן נאמר כי קביעת הועדה הרפואית של המל"ל התייחסה רק לתחום האורטופדי.

14.ב"כ המשיבה טען בתגובתו כי למבקש עבר רפואי מכביד ביותר וכי ועדות רפואיות שדנו בעניינו קבעו כי לא נותרה לתובע כל נכות רפואית כתוצאה מהתאונה ומצבו הרפואי לאחר התאונה אינו קשור לתאונה. ב"כ המשיבה טען כי כבר הוחל בשמיעת הראיות וכי גם מלכתחילה לא ניתן היה לבקש מינוי מומחים כאשר חל המשטר הקבוע בסעיף 6ב' לחוק, אלא לכל היותר ניתן היה לבקש להביא ראיות לסתור, כפי שכבר נעשה. באשר לצורך בהבאת ראיות לסתור טען ב"כ המשיבה כי הועדות הרפואיות דנו בכל תלונות המבקש (לרבות על סמך חוות דעת רפואיות שהציג המבקש בפניהן) ואלו נדחו ואין מקום לשוב ולהדרש לענין.

15.ב"כ המשיבה טען כי חקירתו הנגדית של ד"ר פולמן הזימה את האמור בחוות דעתו, ובכל מקרה אין בה כדי להצדיק מינוי מומחים.

16.ב"כ המשיבה טען כי אין כל מקום למנות מומחה בתחום השיקומי מאחר והמבקש אינו נזקק לשיקום ומתפקד באופן עצמאי.

17.באופן פרטני, בהתייחס למומחים שמינויים התבקש , טען ב"כ המשיבה כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, כאשר המבקש סבל מבעיות נוירולוגיות קשות עוד עובר לתאונה. באשר לתחום האורולוגי נטען כי אין קשר בין התאונה משנת 2005 לשתי תלונות סוביקטיביות משנת 2008 ומשנת 2010 בדבר קושי להתאפק וכי בכל מקרה גם עובר לתאונה סבל המבקש מפרוסטטה, סכרת ומחלות כלי דם.

באשר לתחום הפסיכיאטרי נטען כי מדובר במסמכים שנולדו "לצורך התביעה" – האחד מ- 15.9.10 והשני מ- 20.10.10 – וכי אין כל קשר בינם לבין התאונה משנת 2005.

18.באשר לחוות דעתו של מר קצין טען ב"כ המשיבה כי לא היה מקום להגישה לאחר שאין כל קביעה שהמבקש לא יכול להתנייד בכוחות עצמו ומומחה שיקומי לא קבע צורך בעזרה בניידות ושיעורה.